היוונים כינו אותם “קלוטי” והתייחסו אליהם כפראים של היבשת, הרומאים לא הצליחו להכניע את רוחם ומאוחר יותר נכשלו בכך גם הבריטים. מורשתם התרבותית הנחילה לעולם את המוזיקה הקצבית וגם כמה מגדולי הספרות העולמית. כל אלה ואחרים מהווים מוקד משיכה לתיירים מכל העולם שמגיעים לחוות את החוויה האירית, ליהנות מהפאבים הקסומים של דבלין, ללגום מהגינס הנשפכת כמים ולטייל בנופים המרהיבים של האי הירוק תמיד

הרבה לפני שהמטוס של חברת התעופה האירית, אייר לינגוס, מתחיל להנמיך לקראת נחיתה באי הקסום, משתלטת על הנוסעים אווירה אחרת. משהו שמתחיל מרגע ההתרווחות על המושבים הנוחים ונמשך לאורך כל הטיסה.
מבט מהיר מגלה, כי לאורכם ולרוחבם של ריפודי המושב הירוקים מתנוססות כתובות שונות בלבן, משפטים שברגע הראשון אינך מבין את פשרם. לשאלתי, ממהרת הדיילת להפיג את התמיהה ומסבירה בחיוך וגאווה, כי מדובר במשפטים שנלקחו מתוך ספריהם של גדולי הסופרים האירים: יונתן סויפט, מחבר מסעותיו של גוליבר, אורסון וולס, סמואל בקט, ג’יימס גויס, מחבר האתוס הספרותי “יוליסס” ואחרים.

מורשת התרבות הקלטית
לקראת נחיתה מתגלה האי הירוק במלוא הדרו. לרבים מאתנו נדמית אירלנד כשוכנת כמעט בקצה העולם. במציאות זהו אי יפיפה השוכן מערבית לאנגליה. מזג האוויר המשתנה במהירות מגשם לשמש וחוזר חלילה היקנה לאי את הכינוי “ארץ הקשת בענן”. שטחו כ-70.000 קמ”ר ומתגוררים בו כ-3.6 מיליון אירים תוססים הרואים עצמם צאצאים של העם הקלטי הקדום. ההשפעה הקלטית נותנת אכן אותותיה בכל תחומי החיים באירלנד. שלטי ההכוונה בדרכים מופיעים בשפה הקלטית, בבית הדואר המרכזי של דבלין מצוי פסלו של קוהולין, גיבור מיתולוגי אירי, שהיווה סמל חי ונושם בתקופת המאבק המר בכובש האנגלי. שמות כמו פיונה, טרה, אימר ואחרים, גם הם חלק בלתי נפרד מהסאגה המיתולוגית האירית הגדולה.
מוצאם של הקלטים ממרכז אירופה לפני כ- 2,500 שנים. היוונים כינו אותם “קלוטי” שפירושו פראי ומכאן מקור שמם. במסעותיהם הגיעו הקלטים עד לאירלנד הרחוקה, ועל אף שבמרוצת הדורות נעלמה מורשתם ותרבותם מהיבשת השכנה, באירלנד היא חיה ונושמת עד היום ואף ביתר שאת. במהלך השנים נעשו ניסיונות, בעיקר מצד הכובשים הרומאים להכניע את ה”פראים האירים”,אך הם נותרו בלתי נכבשים, שומרים על מורשתם עד עצם היום הזה ומעשירים בה את התרבות העולמית. כך לדוגמה, המוזיקה האירית שבבסיסה מונחים אותם יסודות קלטים ומיצגיה המפורסמים הם: שיניד אוקונור, להקת U2 , הקרנביריס, הזמרת הניה, ולהקת הריקוד המפורסמת: ריברדנס.

עצמתה של המוזיקה
המוטיבים של המוזיקה האירית הקדומה ניכרים ביצירות רבות וחלק מהאמנים משתמש עדין בכלי הנגינה המסורתיים כגון תוף הבודרן. זהו תוף עשוי עור פרה או כבש, שנוהגים לתופף עליו באמצעות עצמות מחוליות של פרה. הלמות תופי הבודרן היוותה מרכיב חשוב בטקסי התפילה של ה”ברדים והפילים”- זמרים ופרשנים, שנהגו למסור להמונים את תפילותיהם של ה”דרואידים” – כהני הדת.
יש הסבורים כי עצמתה של המוזיקה האירית, היא ששמרה על גאוותם של בני העם לאורך הדורות ואפשרה להם לעבור את מסכת הייסורים תחת הכובש האנגלי תוך שימוש בהומור ושמחת חיים גם ברגעים קשים. על רקע זה, גם חומרת מעשיו של הכובש ונישול תושבים מאדמותיהם לא שברו את הרוח האירית הגאה.

דבלין, בירת אירלנד שוכנת לגדותיו של נהר ליפי החוצה את העיר ומחלק אותה לגדה צפונית ודרומית. הבירה האירית מתגאה באזורים תוססים עמוסים עשרות פאבים שבהם מתנגנת בערבים מוזיקה אירית עולצת ותוססת. כל זאת בליווי רקיעות הרגליים המוכרות על במות העץ של הרקדניות המקומיות. כדאי לבקר ברובע טמפל בר, שבסמוך לגשר פני ברידג’, כדי להתרשם מאווירת המקום וליהנות מבילוי תוסס על בירה אירית.

סיפורו של ארתור גינס
באוניברסיטה הישנה טריניטי קולג’, שהוקמה על ידי המלכה אליזבט,”מככב” ספר קלס, שנכתב על ידי נזירים אירים לפני 1200 שנה. הספר מכיל ציורים בצבעים מרהיבים המתארים את אירועי הברית הישנה, דבר המעיד על היותה של אירלנד מרכז נזירי חשוב וגדול שפעל ויצר ללא הפרעה בתקופה שביבשת אירופה השתוללו מלחמות דת עקובות מדם.
אתר תיירות אחר, מהבולטים בדבלין ובאירלנד בכלל הוא מבשלת השיכר גינס. מדי יום ניתן לראות במקום אוטובוסים מפוארים “פורקים” מאות תלמידי בית ספר שבאים ללמוד ולהכיר מקרוב כיצד מיצרים את הבירה ה”שחורה” המפורסמת ביותר בעולם. הביקור מתקיים במשכנה החדש של מבשלת השיכר שנפתח לפני כשנתיים. זהו האתר המתויר ביותר באירלנד לפני כל מוזיאון, או מוקד תיירות אחר. מסלול הסיור עובר בקומות השונות של המבנה ומספר על ההיסטוריה של יצור הבירה ואת סיפורו של המייסד, ארתור גינס. בסופו של המסלול ניתן לראות את תהליך האריזה והמשלוח של ארגזי המשקה, וליהנות מתצפית מרהיבה על נופה הקסום של דבלין ממרפסת התצפית שבקומה העליונה.

“ארוחה נוזלית”
בפאבים הרבים של העיר אפשר לראות לא מעט אירים יושבים באמצע היום לארוחת צהריים שמתחילה בכוס בירה גינס למנה ראשונה, נמשכת עם עוד מספר כוסות למנה עיקרית ומתארכת עם המנות האחרונות שכוללות כמובן… כוסות נוספות מלאות בנוזל השחור. תיירים שמצפים לראות מנות אוכל של ממש מוגשות אל שולחן הסועדים, מגלים עד מהרה כי אירים רבים מסתפקים במה שהם מכנים “ארוחה נוזלית…” (Liquid Lunch) על טהרת הגינס המקומית.

לחובבי השיטוט שמחפשים רחובות הדורים עמוסי חנויות כלבו ובוטיקים מזומנת חווית קניות ברחוב גרפטון המהודר. כדי לא להפריע למנוחתם של דירי הרחוב, רוצף הרחוב במאה ה-19 בקורות עץ. גלגלי הכרכרות נבלעו באדנים ואפשרו חיים שלווים יותר בהשוואה לחיים התוססים בו כיום. מפעם לפעם ניתן לפגוש כאן
להקות רחוב המנגנות מוזיקה אירית.
לאחר מסע הקניות, מומלץ לנוח ולפוש בפארק סנט סטפן גרין שבקצה רחוב גרפטון. שער אבן הדור מקבל את הבאים בדרכם אל פינות הקסם של הפארק: אגם מלאכותי, עצי אדר עבותים, ציפורי שיר ופריחה עונתית. הפארק מהווה מוקד משיכה לסטודנטים צעירים רבים שמגיעים מאוניברסיטת טריניטי קולג’ הסמוכה, כדי לתפוס שלווה בין שיעור לשיעור.

מגלווי לצוקי מוהר
יופייה של אירלנד מתגלה ונחשף יותר לעיני התיירים ככל שנעים מערבה. העיירה גלווי (Galway) היושבת על גדות נהר קורייב לפתחו של מפרץ גלווי משמשת בסיס מצוין ליציאה לטיולים באזור. זוהי עיירה המונה כ-75000 תושבים ובה התרחש אחד האירועים שהנחילו לעולם פרק מתחום ההוצאה להורג ללא משפט. זהו סיפורו של ג’ימס לינץ ששפט את בנו על מעשה רצח. באין שופט ותליין הוציא במו ידיו את בנו להורג והקנה לעולם הנאור את המושג “מעשה לינץ”. בית משפחת לינץ מצוי במדרחוב של גלווי. זהו מבנה אבן אפור המשמש כיום סניף בנק. בקומתו התחתונה יש מוזיאון קטן המנציח את האירוע הלא כל כך סימפטי.

מצפון לעיירה גלווי, בחבל קונמרה, מצויים נופיה החשופים והפראיים יותר של אירלנד. זהו חבל ארץ עשיר באדמת קבול שממנו מפיקים האירים כ 75% מתצרוכת החשמל שלהם. מומלץ לבקר בעיר קליפדן שהדרכים אליה עקלקלות וצרות מאוד. ככלל, הנסיעה באירלנד איטית ומחייבת זהירות בשל פיתולי הדרך והכבישים התחומים בדרך כלל בין גדרות אבן שאינן מאפשרות ירידה לשוליים.
הנופים לצד הדרך מדגישים את יופיו המדהים של האי. מפרצים חבויים משובצים בכפרי דייגים עם גגות קש, נחלים זורמים, פסגות חשופות, סוסי פוני רועים חופשי בטבע ושרשרות הרים שפסגותיהם מהגבוהות באי.
ממערב לקליפדן, על שפת אגם רוגע מוקף הרים נמוכים נמצא מנזר קיילמור (Kylemore Abbey). המבנה המרשים שימש בעבר טירה שנבנתה כמתנה של אחד האצילים לאהובתו. לאחר מותה בנסיבות טראגיות, נמסרה טירת האוהבים לנזירים בנדיקטים והיא משמשת אותם גם כיום.
נסיעה לאורך חופיו המפורצים של האוקיאנוס האטלנטי באזור חבל קליר שמדרום לגלווי, חושפת לפתע בפני המטייל רצועת מצוקים מרשימה. אלה הם צוקי מוהר (Cliffs Of Moher) מהנופים הדרמטיים והמפורסמים ביותר של אירלנד. צוקי הגיר כמו פורצים ממש מתוך האוקיאנוס ומתרוממים לגובה 215 מטר מעל פני הים בצורת חומה אדירה של סלע המתמשכת לאורך כ-8 קילומטרים. כאשר מזג האוויר סוער והרוחות מנשבות בפראות לעבר החוף, ניתן לראות את הגלים המתנפצים אל המצוקים האימתניים כשהם מתיזים שובל רסס עד מעל ומעבר לגובה המצוק.
למחפשים מקום לינה באזור מומלץ לשהות בליסדונוארנה- עיירה ציורית בה מצויים מספר מעיינות תרמיים שסביבם התפתח מכלול תיירותי הכולל מלונות פאבים ואתרי תיירות.

משטח בורן, טבעת קרי ופסטיבל התיש
אסור להחמיץ את הביקור בכפר הקטן דולין (Doolin) ובמיוחד את הפאב המקומי אוקונולOconnel) ), שבו ניתן עדין לפגוש את השדכן המקומי ולהאזין לפיו המפיק מרגליות מדי ערב.
מצפון לצוקי מוהר ולכפר דולין, משתרע אזור בורן Burren)) שמומלץ לבקר בו באביב האירי. זהו האזור שאליו התייחס המצביא האנגלי קרומוול, כאשר יצא במסע הרס נגד המורדים האירים, בעודו מסנן מבין שיניו כי “הבורן כל כך צחיח, אין בו מים חיים, עץ לתלות אדם ואדמה כדי לקבור אותו”.
לפני כ- 10,000 שנה כיסו קרחונים את משטחי הגיר של הבורן. עם נסיגתם חרצו הקרחונים בסלעים והותירו בהם נקיקים רבים. המים הזורמים בערוצים והאדמה הרוויה יצרו כר פורה לצמיחתם של כ- 1,000 מינים ייחודיים של פרחים בשלל צבעים. ניתן להעצים את חווית הביקור באזור באמצעות יציאה לטיול רכיבה על סוסים מאחת מחוות האזור המתמחות בטיולים שכאלה.

כפרי מחוז קרי מדרום ללימריק (Limerick) מהווים אף הם מוקד משיכה לתיירים המבקשים לטייל במסלול המכונה טבעת קרי (Ring Of kerry). מדובר במסלול טבעתי מדהים ביופיו החולף על פני עיירות ציוריות וכפרי דייגים. בתיה של אירלנד הסדורים לאורכו של רחוב אחד מתמשך צבועים שם בצבעי פסטל של צהוב, אדום, כחול וירוק על גווניו. כל אלו משתלבים בנופיו הירוקים של האי הסופג מדי שנה כ- 2,000 מילימטרים משקעים בממוצע.
לעיירה קילורגלין (Killorgin) כדאי להגיע בחודש אוגוסט, שבו מתקיים פסטיבל התיש המקומי. אלפי תושבים יוצאים באותם ימים בתהלוכה ססגונית של זמרה וריקודים, כשהם נוהרים אחרי מנהיג הכפר…. תיש שנבחר ללכת בראש.

הסלע של סנט פטריק
בסיומה של הקפת טבעת קרי והעיירות הציוריות מומלץ לבקר בבית מקרוס ובגניו של בית אצולה בריטי מהמאה ה-18 שמשמש היום כמוזיאון. מסלול יפה לעשות את הדרך מהעיירה קילרנייKillarney) ) לבית מקרוס היא באמצעות כרכרות רתומות לסוסים דרך יער עבות. זוהי חוויה שאסור להחמיצה.
אירלנד היא מדינה קתולית שהביטוי הנוצרי שלה בולט למדי בעיירה קאשל Cashel)). כאן, במתחם נזירי הבנוי במרומי הצוק הנישא של סלע קאשל, העביר הקדוש סנט פטריק את האוכלוסייה האירית הפגאנית של עובדי אלילים לנצרות. זהו הסלע של סנט פטריק, שבסביבתו ניתן להבחין במוטיב אירי טיפוסי נוסף – מגדלים עגולים שצריחיהם מגיעים עד לגובה 30 מטר ויותר ובהם נהגו הנזירים להסתתר עם ספרי הקודש עד יעבור זעם.
קשר הדוק למורשת הקלטית ניתן לראות בצלבים הגבוהים הפזורים בכל שטח המתחם הנזירי של קאשל. אלה הם צלבים שבחלקם העליון מצוי עיגול ממנו יוצאים כנפי הצלב, צורה המסמלת את השמש – מקור החיים בתרבות הקלטית.
בקאשל מצוי מוזיאון קטן וחשוב המתעד את תולדות התנועה הנזירית באירלנד.
הטיול באי הירוק מומלץ בעיקר בחודשי האביב, הקיץ והסתיו עד סוף אוקטובר.
זרם הגולף היוצא ממפרץ מכסיקו מלחך את חופי האי וזרימתו החמה יחסית מאפשרת לאירלנד ליהנות מאקלים מתון וממוזג שאינו אופייני לאזורים צפוניים כל כך. זוהי מתנה נוספת שקיבלה אירלנד מהטבע והיא זכתה אפילו להתייחסותו של הסופר ג’ימס ג’ויס, שאמר כי “האירים רוחצים בזרם הגולף ולכן אין הם זקוקים לרחצה נוספת”.
קשה לגמוע את כל נופיה המדהימים של אירלנד בטיול אחד קצר. האי מציע עוד שפע של אתרים ומקומות יפים לביקור ועל אלה בכתבה אחרת.